כרגע אני נמצאת בחיים ברמה הכי נמוכה יכולה להיות. ברגע שבן אדם לא יודע איפה הוא שם את הדברים שלו ומאשים מישהו אחר, זו הרמה הנמוכה שלי. אני חושבת שהגיע הזמן אחרי הרבה שנים שאלמד לזהות מתי אני נמצאת בתחתית ולדעת שמשם אפשר רק לצמוח. סימן נוסף לכך שאני נמצאת בתחתית הוא שאני לא מצליחה לזכור יותר מדבר אחד כלומר אם אני מתכננת ללכת לקניות אפילו רק של שני פריטים אז אני זוכרת בכל פעם רק פריט אחד שאני רוצה לקנות ונאלצת לחזור לחנות פעם נוספת כדי לקנות את הפריט השני. אפילו רשימה לא עוזרת כי אפילו את הרשימה אני לא מצליחה לזכור לקחת איתי. יש לי בלאגן במחשבה ובלאגן בחיים.
את הבלאגן במחשבה אולי ייקח לי יותר זמן לתקן כי עברתי כל מיני דברים שפגעו בי. אני יודעת שבדרך כלל אני מפוזרת אבל לאחרונה דווקא אני משתדלת להיות מסודרת ולשים דברים במקום אחרי הרבה זמן שלא הצלחתי להביא את עצמי לעשות את זה.
אני לא רוצה להיות מושלמת בכל מה שקשור לסדר אבל אולי זאת הסיבה שאני לא מוצאת דברים ובעיקר את הטלפון הנייד שזה אמצעי שעוזר לי לכתוב ואולי גם הילד שלי לא מוצא דברים בגלל הבעיה שלי.
אני חושבת שהדבר היחיד שאני יודעת לעשות בכוחות עצמי זה לכתוב אז זה מה שאני עושה.
אני לא יודעת איך להתחיל לסדר את הבלאגן שיש לי בחיים, אבל גם לחזור לכתיבה זה סוג של התחלה. אז אני מתחילה מהכתיבה ומקווה שדברים יסתדרו בהמשך
