לפני כמה ימים שקלתי להפסיק את הכתיבה בבלוג ואפילו כתבתי רשומת פרידה כי הכתיבה גוזלת לי הרבה זמן וגם כי הבלוג שלי הוא סוג של סוד שאף אחד לא יודע עליו ולפעמים אני צריכה לפנות זמן בשביל לכתוב או למצוא רגעים שאני נמצאת לבד אבל האמת היא שעדיין לא החלטתי
הסיבה שאני כותבת היא פשוט בגלל שאני אוהבת לכתוב וחוששת לאבד את הכישרון. למרות שאני אמיתית פה ומביעה מה שאני מרגישה וחושבת, הכתיבה לא מהווה תחליף לחיים שיש לי בחוץ ולמרות שזה המקום לפרוק את הרגשות שלי זה לא יימנע ממני לגשת לאנשים שאני אוהבת ובאמת לומר מה שאני מרגישה וחושבת.
אני נקרעת בין השכל לרגש וכל צד מושך לכיוון מנוגד אבל ברגע שאני נשאבת לכתיבה כולי שם וזה מקום שאני אוהבת להיות בו כשיש לי שקט ואף אחד לא מפריע לי. אין לי הרבה רגעים כאלה בחיים וכנראה שהרגעים האלה ילכו ויתמעטו בהמשך ואז אצטרך למצוא פתרון.
למרות שאני רוצה להמשיך לכתוב אני לא יודעת האם הכתיבה נכונה לי, ואולי זה אפילו טיפשי להמשיך ולכתוב כשאני לא יודעת מי קורא. המחשבה שאולי אצטרך להפסיק קצת מעציבה אותי אבל עדיין לא ממש החלטתי
