‏הצגת רשומות עם תוויות מחיקה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מחיקה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 6 בנובמבר 2025

על כתיבה אנונימית

למרות שאני מנהלת בלוג ברשת כבר הרבה שנים תמיד קיים החשש הזה שמישהו יחשוף אותי או יגלה שזו אני. מצד אחד אני כותבת כאן דברים אישיים שאני עוברת בחיים וזה מתפרסם בכל מיני אתרים ומצד שני קשה לי לדעת שאנשים שאני מכירה קוראים את הבלוג שלי ואני באמת לא רוצה שהם יקראו מה שאני כותבת ואם הם קוראים אני מעדיפה לא לדעת מזה כי ברגע אדע אני עלולה למחוק את הכל ואז שנים של כתיבה יורדים לטימיון.

מודה שניסיתי לפרסם את הבלוג שלי בכל מיני אתרים למרות שאני חוששת שייזהו אותי אבל זאת הדרך לגרום לאנשים לקרוא מה שאני כותבת והאפשרות לכתוב בצורה אנונימית מאפשרת לכתוב כמעט על הכל ומקווה וזה בדיוק מה שאני רוצה, אני רוצה להיות אנונימית!

האמת שאני לא יכולה למנוע את האפשרות שמישהו שאני מכירה יקרא אותי כי כל הרעיון של כתיבה ברשת שהיא מתבססת על היכולת לשתף אנשים במה שעובר עלי בחיים

הכתיבה הפכה להיות תחביב שלי ואני לא בטוחה שאני רוצה להפסיק לכתוב, למרות החשש שייזהו אותי כי זה מה שאני אוהבת לעשות. ייתכן שיהיו הפוגות בכתיבה כי בכל זאת לא תמיד יש על מה לכתוב אבל אני רוצה להמשיך בכתיבה מבלי לחשוף את עצמי ומבלי לחשוף אנשים אחרים, זו אחת מהטעויות שעשיתי בבלוג הקודם. לפעמים פשוט נסחפים עם הכתיבה ועם הרגשות ואז זה קורה. מקווה שאצליח להיות יותר מפוקסת על עצמי...

יום רביעי, 29 באוקטובר 2025

מתחילה מחדש... שוב

חוזרת לכתוב לאחר שמחקתי את הבלוג שלי פעם נוספת ולא הצלחתי לשחזר אותו או לפחות לנסות להעתיק ולשמור לעצמי רשומה אחת שאהבתי במיוחד. ברגע של יאוש מכל המצב החלטתי לקנות יומן אישי עם מנעול וניסיתי לכתוב בו אך הגעתי למסקנה שזה הרבה יותר קשה לערוך, לתקן ולשנות את הניסוח.

אני לא יודעת בדיוק מה הסיבה שמחקתי את הבלוג. אני משקיעה וכותבת במשך שנים ופתאום מתרחש משהו אצלי בראש שגורם לי להרוס הכל וכל ההשקעה יורדת לטימיון. בפעם הראשונה שמחקתי את הבלוג הייתה לי חרדה ובפעם הנוכחית פשוט השתחזרו לי זכרונות מהעבר. השחזור הזה גרם לי להזכר במה שקרה לי בילדות וזה לא היה אירוע ששכחתי ממנו, פשוט לא תמיד הוא נמצא במודעות.

נפגעתי מאוד מכל מה שקרה לי וממש התפרקתי בבית של ההורים וזה היה מביך. כנראה שאני לא חזקה מספיק כדי להתמודד עם מה שהחיים מזמנים. אמא שלי אמרה שאולי יש דברים שקשה לי לשתף ולכן זה מתפרץ אצלי בצורה של בכי בלתי נשלט. 

 הפגיעה הייתה קשה ולמרות זאת אני חוזרת לכתיבה  ומקווה שהשחזור זה לא יחזור על עצמו יותר וגם שלא אמחוק את הבלוג בפעם השלישית בעקבות כך.


על עבר, דימיון ומציאות

 אני לא מבינה למה פתאום הן צצות לי במחשבה? הן שייכות לעבר, אם הן לא חלק מהווה שלי, אז מה הסיכוי שהן יהיו חלק מהעתיד שלי? לעולם לא העזתי לחשו...