על הקשרים האישיים שלי

 

לפעמים יש לי שאלות שאני חושבת שאני יודעת מה התשובה עליהן ועל אחת מהשאלות אני רוצה לכתוב את הרשומה הזאת כי הכתיבה עוזרת לי לארגן את המחשבה ולהגיע לתובנות. השאלה ששאלתי את עצמי היא איך אני יכולה לשתף אנשים בדברים אם התשובות שלהם לא נכונות או לא מדוייקות. 

השאלה הזאת העסיקה אותי והתובנה שהגעתי אליה היא שאני רוצה ליצור קשר אישי עם חלק מהאנשים לא בגלל שאני רוצה לשכנע אותם בדיעות שלי או להיות צודקת בכל דבר אלא פשוט בגלל שאני אוהבת/ מחבבת אותם ואולי זה מה שחשוב יותר מהכל. אף פעם לא הייתי בעמדה שמשפיעה על מישהו חוץ מבמשפחה האישית שלי וגם שם זה לא משהו שהוא חד משמעי. אני מנסה לתת מקום גם לדיעות של בעלי ומנסה לעבוד על עצמי בהיבט הזה למרות שזה לא קל.

מודה שבפועל אני לא יודעת איך תהיה ההתנהלות באותם הקשרים כי כפי שכתבתי לפני כן אף פעם לא הייתי גם בקשרים אישיים כאלה (תלוי במי מדובר) וגם בעמדה שעלולה להשפיע על הצד השני או אולי להשפיע עלי כבר הרבה שנים. מה שאני כן יודעת זה שאני כן מרגישה משהו ואני לא רוצה לוותר על זה גם אם הדיעות מנוגדות וגם אם זה נראה שדברים לא מסתדרים, אני רוצה לנסות להתקרב בשביל לדעת. יש לי הרגשה שמבחינה רגשית אני יכולה להיות שם ולהיות כנה למרות שאולי זה יהיה קצת מביך אבל אני לא בטוחה שאני יודעת עם אנשים ספציפים איך לעשות את הצעד הראשון ע"מ שדברים יקרו.

למי שאני לא מכירה

לשאלה איך אני יכולה לאהוב או לחבב מישהי שאני בכלל לא מכירה אין ממש תשובה שמתקבלת על כולם. כי מדובר בתחושת בטן שאי אפשר להסביר. 

כשאני פוגשת מישהי שאני לא מכירה יש משהו בתחושת הבטן שגורם לי לאהוב את מה שאני רואה ולא מבחינת מראה אלא מבחינת מה שהיא משדרת ומקרינה החוצה ואולי גם אני אוהבת בה את כל הדברים שאין בי וזה בסדר מבחינתי. אני יודעת שבחיים יש אנשים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות. בסה"כ אני מנסה להיות שלמה עם עצמי (לאור התקופה הקשה שעברתי) ויכול להיות מסקרן להכיר אותה דווקא בגלל שהיא לא כמוני. אני לא יודעת להסביר למה אבל אני חוששת לפגוע או להפגע ומרגישה שאני צריכה להיות זהירה במקום הזה. אין משהו ודאי ומוחלט ויכול להיות שהתחושות שלי מטעות אותי אבל זה מה שאני מרגישה. אני רק מקווה שהיא לא בסגנון של אמא שלי כי הסגנון הזה הספיק לי לכל החיים.

האמת שראיתי אותה לפני הרבה שנים במשך תקופה של שנה כך שאני לא חושבת שהיא זוכרת מי אני בכלל. פתאום בזמן כתיבת השורות האלה נזכרתי שרציתי לבוא לבקר אותה ואפילו קניתי לה משהו וכשהגעתי הייתה שם מישהי אחרת ובגלל שלא הייתי במיטבי הבאתי את המתנה שקניתי למישהי אחרת במקום לה. עד היום אני לא מבינה איך עשיתי דבר כזה. אבל אני לא רוצה את המתנה חזרה פשוט כי כבר נתתי אותה ואולי זה גרם להרגשה טובה למי שקיבלה אותה אז אני מעדיפה להשאיר את המתנה אצלה

בעקבות התקופה הקשה שהייתי בה שלחתי לה למייל דברים אישים על עצמי שלא תיכננתי לשתף. זה פשוט יצא ממני... ועכשיו כל הסודות שלי נמצאים אצלה. בשלב כלשהו רציתי להתנצל אבל היא מחקה את המייל שלה כך שגם את זה לא הצלחתי לעשות. אני יודעת שאני אמורה להמשיך הלאה אבל קצת תקועה על העניין הזה.

קשה לכתוב על מישהי שאני לא מכירה ורק על סמך תחושות בטן, אם אכיר אותה אולי יהיה לי יותר מה לכתוב

על כתיבה אנונימית

למרות שאני מנהלת בלוג ברשת כבר הרבה שנים תמיד קיים החשש הזה שמישהו יחשוף אותי או יגלה שזו אני. מצד אחד אני כותבת כאן דברים אישיים שאני עוברת בחיים וזה מתפרסם בכל מיני אתרים ומצד שני קשה לי לדעת שאנשים שאני מכירה קוראים את הבלוג שלי ואני באמת לא רוצה שהם יקראו מה שאני כותבת ואם הם קוראים אני מעדיפה לא לדעת מזה כי ברגע אדע אני עלולה למחוק את הכל ואז שנים של כתיבה יורדים לטימיון.

מודה שניסיתי לפרסם את הבלוג שלי בכל מיני אתרים למרות שאני חוששת שייזהו אותי אבל זאת הדרך לגרום לאנשים לקרוא מה שאני כותבת והאפשרות לכתוב בצורה אנונימית מאפשרת לכתוב כמעט על הכל ומקווה וזה בדיוק מה שאני רוצה, אני רוצה להיות אנונימית!

האמת שאני לא יכולה למנוע את האפשרות שמישהו שאני מכירה יקרא אותי כי כל הרעיון של כתיבה ברשת שהיא מתבססת על היכולת לשתף אנשים במה שעובר עלי בחיים

הכתיבה הפכה להיות תחביב שלי ואני לא בטוחה שאני רוצה להפסיק לכתוב, למרות החשש שייזהו אותי כי זה מה שאני אוהבת לעשות. ייתכן שיהיו הפוגות בכתיבה כי בכל זאת לא תמיד יש על מה לכתוב אבל אני רוצה להמשיך בכתיבה מבלי לחשוף את עצמי ומבלי לחשוף אנשים אחרים, זו אחת מהטעויות שעשיתי בבלוג הקודם. לפעמים פשוט נסחפים עם הכתיבה ועם הרגשות ואז זה קורה. מקווה שאצליח להיות יותר מפוקסת על עצמי...