יום חמישי, 6 בנובמבר 2025

על כתיבה אנונימית

למרות שאני מנהלת בלוג ברשת כבר הרבה שנים תמיד קיים החשש הזה שמישהו יחשוף אותי או יגלה שזו אני. מצד אחד אני כותבת כאן דברים אישיים שאני עוברת בחיים וזה מתפרסם בכל מיני אתרים ומצד שני קשה לי לדעת שאנשים שאני מכירה קוראים את הבלוג שלי ואני באמת לא רוצה שהם יקראו מה שאני כותבת ואם הם קוראים אני מעדיפה לא לדעת מזה כי ברגע אדע אני עלולה למחוק את הכל ואז שנים של כתיבה יורדים לטימיון.

מודה שניסיתי לפרסם את הבלוג שלי בכל מיני אתרים למרות שאני חוששת שייזהו אותי אבל זאת הדרך לגרום לאנשים לקרוא מה שאני כותבת והאפשרות לכתוב בצורה אנונימית מאפשרת לכתוב כמעט על הכל ומקווה וזה בדיוק מה שאני רוצה, אני רוצה להיות אנונימית!

האמת שאני לא יכולה למנוע את האפשרות שמישהו שאני מכירה יקרא אותי כי כל הרעיון של כתיבה ברשת שהיא מתבססת על היכולת לשתף אנשים במה שעובר עלי בחיים

הכתיבה הפכה להיות תחביב שלי ואני לא בטוחה שאני רוצה להפסיק לכתוב, למרות החשש שייזהו אותי כי זה מה שאני אוהבת לעשות. ייתכן שיהיו הפוגות בכתיבה כי בכל זאת לא תמיד יש על מה לכתוב אבל אני רוצה להמשיך בכתיבה מבלי לחשוף את עצמי ומבלי לחשוף אנשים אחרים, זו אחת מהטעויות שעשיתי בבלוג הקודם. לפעמים פשוט נסחפים עם הכתיבה ועם הרגשות ואז זה קורה. מקווה שאצליח להיות יותר מפוקסת על עצמי...

יום רביעי, 5 בנובמבר 2025

בלאגן

 כרגע אני נמצאת בחיים ברמה הכי נמוכה יכולה להיות. ברגע שבן אדם לא יודע איפה הוא שם את הדברים שלו ומאשים מישהו אחר, זו הרמה הנמוכה שלי. אני חושבת שהגיע הזמן אחרי הרבה שנים שאלמד לזהות מתי אני נמצאת בתחתית ולדעת שמשם אפשר רק לצמוח. סימן נוסף לכך שאני נמצאת בתחתית הוא שאני לא מצליחה לזכור יותר מדבר אחד כלומר אם אני מתכננת ללכת לקניות אפילו רק של שני פריטים אז אני זוכרת בכל פעם רק פריט אחד שאני רוצה לקנות ונאלצת לחזור לחנות פעם נוספת כדי לקנות את הפריט השני. אפילו רשימה לא עוזרת כי אפילו את הרשימה אני לא מצליחה לזכור לקחת איתי. יש לי בלאגן במחשבה ובלאגן בחיים.

את הבלאגן במחשבה אולי ייקח לי יותר זמן לתקן כי עברתי כל מיני דברים שפגעו בי. אני יודעת שבדרך כלל אני מפוזרת אבל לאחרונה דווקא אני משתדלת להיות מסודרת ולשים דברים במקום אחרי הרבה זמן שלא הצלחתי להביא את עצמי לעשות את זה. 

אני לא רוצה להיות מושלמת בכל מה שקשור לסדר אבל אולי זאת הסיבה שאני לא מוצאת דברים ובעיקר את הטלפון הנייד שזה אמצעי שעוזר לי לכתוב ואולי גם הילד שלי לא מוצא דברים בגלל הבעיה שלי.

אני חושבת שהדבר היחיד שאני יודעת לעשות בכוחות עצמי זה לכתוב אז זה מה שאני עושה.

אני לא יודעת איך להתחיל לסדר את הבלאגן שיש לי בחיים, אבל גם לחזור לכתיבה זה סוג של התחלה. אז אני מתחילה מהכתיבה ומקווה שדברים יסתדרו בהמשך 

יום רביעי, 29 באוקטובר 2025

מתחילה מחדש... שוב

חוזרת לכתוב לאחר שמחקתי את הבלוג שלי פעם נוספת ולא הצלחתי לשחזר אותו או לפחות לנסות להעתיק ולשמור לעצמי רשומה אחת שאהבתי במיוחד. ברגע של יאוש מכל המצב החלטתי לקנות יומן אישי עם מנעול וניסיתי לכתוב בו אך הגעתי למסקנה שזה הרבה יותר קשה לערוך, לתקן ולשנות את הניסוח.

אני לא יודעת בדיוק מה הסיבה שמחקתי את הבלוג. אני משקיעה וכותבת במשך שנים ופתאום מתרחש משהו אצלי בראש שגורם לי להרוס הכל וכל ההשקעה יורדת לטימיון. בפעם הראשונה שמחקתי את הבלוג הייתה לי חרדה ובפעם הנוכחית פשוט השתחזרו לי זכרונות מהעבר. השחזור הזה גרם לי להזכר במה שקרה לי בילדות וזה לא היה אירוע ששכחתי ממנו, פשוט לא תמיד הוא נמצא במודעות.

נפגעתי מאוד מכל מה שקרה לי וממש התפרקתי בבית של ההורים וזה היה מביך. כנראה שאני לא חזקה מספיק כדי להתמודד עם מה שהחיים מזמנים. אמא שלי אמרה שאולי יש דברים שקשה לי לשתף ולכן זה מתפרץ אצלי בצורה של בכי בלתי נשלט. 

 הפגיעה הייתה קשה ולמרות זאת אני חוזרת לכתיבה  ומקווה שהשחזור זה לא יחזור על עצמו יותר וגם שלא אמחוק את הבלוג בפעם השלישית בעקבות כך.


על עבר, דימיון ומציאות

 אני לא מבינה למה פתאום הן צצות לי במחשבה? הן שייכות לעבר, אם הן לא חלק מהווה שלי, אז מה הסיכוי שהן יהיו חלק מהעתיד שלי? לעולם לא העזתי לחשו...